החלטה בתיק ע"ע 41739-10-13

השופט עמירם רבינוביץ

1.     לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (הנשיאה דיתה פרוז'ינין ונציגי הציבור מר אפרים פוסט ומר אברהם מנצורי; ס"ע 17742-01-11; להלן: פסק הדין) מיום 12.9.2013, אשר קבע כי על המבקשת לשלם למשיב תשלומים שונים בגין זכויותיו הנובעות מתקופת העבודה במבקשת וסיומה בסך כולל של 78,433 ש"ח, וכן הוצאות משפט בסך של 7,500 ש"ח. בנוסף לכך, דחה בית הדין האזורי את התביעה שכנגד, אותה הגישה המבקשת על סך של 154,204 ש"ח.

תמצית העובדות ופסק דינו של בית הדין האזורי

2.     המשיב הועסק כשליח אצל המבקשת, חברה העוסקת בשליחויות ובהסעות, החל מחודש 3/2005 ועד לחודש 10/2010. בתביעה שהגיש המשיב לבית הדין האזורי טען כי הוא פוטר בעקבות ויכוח בינו לבין מנהל העבודה במבקשת, ותבע פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, הפרשי שכר ופיצוי בגין העדר הפרשה מלאה לקרן פנסיה.

3.     בית הדין האזורי, לאחר שמיעת הראיות, קיבל את גרסתו העובדתית של המשיב לעניין פיטוריו מעבודתו במבקשת, ודחה את גרסת המבקשת בנושא זה. בנסיבות אלה פסק בית הדין האזורי כי המשיב זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 37,683 ש"ח (בניכוי 4,000 ש"ח שכבר שולמו ברכיב זה), ובצירוף דמי הודעה מוקדמת בסך של 6,650 ש"ח.

4.     בנוסף לכך, קבע בית הדין כי הוכחה טענתו של המשיב, לפיה זכויותיו מכוח חוקי המגן לא שולמו לו, וכי הן למעשה נכללו בתשלום שכר היסוד. מדובר בזכויות סוציאליות כגון: דמי הבראה ופדיון חופשה. על בסיס קביעה זו, נפסקו לזכות המשיב דמי הבראה עבור השנתיים האחרונות בסך של 4,914 ש"ח, פדיון חופשה עבור שלוש שנות עבודתו האחרונות של המשיב בסך של 12,320 ש"ח, ודמי חגים בסך של 15,866 ש"ח כפי שנתבעו בכתב התביעה.

5.     בנושא ההפרשות לקופת פנסיה ותגמולים, פסק בית הדין האזורי כי על המבקשת לעשות את כל הנדרש לאפשר למשיב לקבל לידיו את הסכומים שהצטברו בקופה, אם עדין לא שוחררו לזכותו. כמו כן, קבע בית הדין האזורי, כי מאחר וחלק משכרו שולם כפדיון חופשה, הבראה וכדומה, הרי שהסכום שממנו נוכו ההפרשות לקרן הפנסיה היה נמוך משכרו האמיתי. בשל מסקנה זו פסק בית הדין האזורי על דרך האומדנא, כי על המבקשת לפצות את המשיב ברכיב זה בסך של 5,000 ש"ח.

6.     המבקשת הגישה תביעה שכנגד בבית הדין האזורי, בה תבעה תשלום בגין דמי הודעה מוקדמת בשל התפטרותו של המשיב, החזר דמי חופשה, דמי הבראה, החזר הוצאות נסיעה ששולמו למשיב ביתר במשך כל תקופת עבודתו והחזר שכר ששולם למשיב ביתר, משום שקיבל תמורה כעצמאי ולא כשכיר.

7.     בית הדין האזורי דחה את התביעה שכנגד במלואה, מהטעם שרכיביה לא הוכחו, אף לא לכאורה, ומשנקבע כי המשיב פוטר ולא התפטר.

הבקשה לעיכוב ביצוע וטענות הצדדים

8.     לטענת המבקשת ישנם סיכויים טובים, ואף למעלה מכך, כי ערעורה של המבקשת יתקבל. המבקשת טוענת כי טעה בית הדין האזורי בקביעותיו העובדתיות והמשפטיות, מהטעמים הבאים:

א.     המשיב התפטר ולא פוטר, כפי שהעידו על כך עדים מטעם המבקשת.

ב.     שיעור פיצויי הפיטורים צריך היה להיות נמוך בהרבה, כיוון שבית הדין האזורי לא הפחית את פיצויי הפיטורים שכבר שולמו למשיב, ולכל היותר היה צריך לפסוק לזכותו פיצויי פיטורים לתקופת העבודה החל מיום 1.1.2009, שכן בעד התקופה שלפניה שולמו למשיב מלוא פיצויי הפיטורים.

ג.       לא היה צריך לייחס משקל כלשהו לעדותו של המשיב בשל חוסר מהימנותו.

ד.      בשל חוסר הבנה לגבי אופן חישוב השכר במבקשת, טעה בית הדין האזורי, בין היתר, בקביעת גובה שכר הבסיס של המשיב, המנוגדת לראיות בתיק. בסיס השכר שנקבע זיכה את המשיב בזכויות יתר, כי מחד חושב השכר על בסיס תעריף משלוח לעצמאי, ומאידך לא נשא בהוצאות של הקטנוע כעצמאי.

ה.     פסיקת דמי הבראה ופדיון חופשה לזכות המשיב גרמה לכפל תשלום לזכות המשיב, לאחר שכבר קיבל זכויות אלו בתלושי השכר.

ו.       נפסקו לזכות המשיב דמי חגים והפרשי פנסיה, מבלי שהמשיב הוכיח ופירט את תביעתו ברכיבים אלו.

ז.       יש לקבל את התביעה שכנגד, בין היתר, לגבי רכיב דמי הנסיעות ששולמו למשיב, בסך של 15,000 ש"ח, על אף שהחזיק גם בקטנוע, וכן לגבי החזרי הוצאות המשיב כעצמאי, לאחר שבית הדין עשה שימוש בסעיף 12 להסכם ההעסקה בין הצדדים, ובכך למעשה קיבל את תוכנו.

9.     מבחינת מאזן הנוחות, טוענת המבקשת כי היא חוששת מאוד שיהיה לה קושי עצום לגבות חזרה את התשלומים שנפסקו לזכות המשיב, ככל שיתקבל ערעורה. המבקשת מונה שני טעמים לכך והם, האחד - "המשיב הבהיר מספר פעמים כי יעשה הכל כדי להתנקם ולפגוע במערערת זאת מעבר לנזקים שגרם עד כה", והשני - "המשיב ציין כי מצבו הכלכלי אינו יציב וכי אין לו 'גב כלכלי' כהגדרתו - הוא אף ציין כי הוא אינו עובד בעבודה קבועה".